לרגל יום העצמאות ה־70 למדינתנו האהובה והיפה בחרתי להתמקד בכמה אירועים משמעותיים שקרו בחיפה ב־70 שנות קיומה של המדינה ושהשפיעו על החברה כולה מעבר למישור המקומי. בראייה היסטורית יש במה להתגאות. חיפה ידעה לייצא מסרים שחרגו מהמישור המקומי. מעבר למחאה המעמדית הגדולה הראשונה בישראל — אירועי ואדי סאליב, המחאה הפוליטית בסגנון תיאטרון חיפה החתרני ("סינדרום ירושלים"), פסטיבל החג של החגים כביטוי לקיום המשותף בעיר והאדריכלות יוצאת הדופן שלה — יש להתמקד בשלושה גורמים חשובים: אירוע אחד מהעבר שמשפיע עד היום, אחריו מהלך מתמשך שיש לו חלק חשוב במהפכה עכשווית, ולבסוף קבוצה עם מבט קדימה.
לא במקרה העיר מוכרת בשם חיפה האדומה. יש לה עבר מפואר כעיר פועלים, והיא לקחה חלק במאבקים הרואיים ומשני תודעה בעולם העבודה בישראל. אחד מהם הוא מרד הימאים שהתחולל בשנת 1951. אותו אירוע הפנה זרקור חשוב לעבר ההתנהלות הלקויה מצד כל המערכות — הממשלה, ההסתדרות, הצבא והמשטרה. מי שעמדו מנגד וביקרו את הדיכוי האלים של שביתת הימאים היו עורך העיתון “העולם הזה” אורי אבנרי והמשוררים נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי. חשובה מכל היתה דעת הקהל, שדחפה למשא ומתן ולסיום המשבר.
חיפה היתה לסמל לחשיבות זכות השביתה והעבודה המאורגנת בישראל, וזהו פרק משמעותי בהיסטוריה שלה כעיר פועלים. עלינו לזכור זאת גם במאבקים עכשוויים, כמו המאבק של עובדי חיפה כימיקלים.
מוקד חשוב שני בעל משמעות אקטואלית הוא הקמת המרכז הפמיניסטי הראשון בישראל — אשה לאשה — שמעורב באין ספור פרויקטים. הוא הפעיל את המעון הראשון לנשים מוכות בארץ, הוא מפעיל קו חירום לנפגעות סחר בנשים וזנות, הוא ייסד את מרכז מהות לקידום תעסוקת נשים ועוד. בתחום המלחמה בסחר בנשים הוא שימש חלק משמעותי במיגור התופעה בישראל של שנות ה־90 וה־2000. הוא גם ייסד את הארכיון הפמיניסטי הראשון והמשמעותי ביותר בארץ, והשנה הוא סייע להקמת הפרויקט החשוב של ההיסטוריה הגאה של חיפה.
רוצים להישאר מעודכנים?
ארגון אשה לאשה מתנהל כקולקטיב המבוסס על שיטת הרבעים עם ייצוג שווה ללסביות, לפלסטיניות, למזרחיות ולאשכנזיות. הקטגוריות עצמן מתחלפות אבל משמעותן היא הכרה בשוני ומתן מקום שווה. הגל הפמיניסטי הנוכחי הוא חלק מתהליך ארוך ומתמשך שמובילות באומץ פעילות ותיקות במשך שנים. תנועות כמו metoo# הן תוצר של הרצף ההיסטורי הזה, ועל כך מגיעה להן תודה גדולה.
אחתום בתחום חלוצי שהולך ומתפתח בחיפה ושעשוי להיות בעל השפעה על עתידה. לפני כשלוש שנים החלה קבוצה חיפאית בשם רובין פוד להפעיל מיזם של הצלת מזון — תחום שהולך וצובר תאוצה בארץ ובעולם. ההכרה בכך שמזון רב פשוט נזרק או נרקב כאשר יש מי שיכולים ליהנות ממנו עשויה להוביל גם לכך שכחברה נבזבז ונזהם פחות, נצרוך בצורה חכמה יותר ונהנה מהקיים. זוהי תפישת עולם חיונית להמשך הקיום שלנו כחברה. הקבוצה הזו מצילה מזון מקמעונאים ומחקלאים ומארגנת ארוחות ספונטניות שבהן מחולק השלל. הקבוצה גם פתחה בשוק תלפיות מסעדה ראשונה בארץ של הצלת מזון. זאת יוזמה שצמחה מהקהילה, מלמטה, והציבה את חיפה כחלוצה בתחום שיש לקוות שרק ילך ויתפתח.
הכותבת היא פעילה פוליטית ואקטיביסטית חברתית
