חוף הים של חיפה הוא חוף ים משגע. הוא נמתח מחוף הסטודנטים בדרום ועד לחוף קרית חיים בצפון לאורך של כ־17 ק”מ של חול רך, זהוב ונעים. כשליש מאורכו של קו החוף מכיל חופי רחצה מוסדרים, ואלפים ואף רבבות של תושבים ומבקרים פוקדים אותם בימות הקיץ מבוקר ועד ליל. קו חוף ארוך וקסום שכזה מהווה נכס טבעי איכותי מאין כמותו לכל עיר חוף בעולם, ובוודאי בישראל שקו החוף שלה הוא קצר יחסית ושסובלת ממחסור חמור בחופי רחצה.
נכס טבעי מפואר שכזה אמור להיות אבן שואבת גם למאות אלפי תיירים. בקיץ הים תיכוני המהביל, כאשר הטמפרטורות מתחרות רק בלחות במי מטפסת יותר גבוה, מה צריך תייר ממוצע שדרכו הביאה אותו אל עירנו? לא הרבה יותר מחוף ים תכלכל, שמשייה, כיסא נוח ואולי איזה שלגון קפוא או אבטיח קר.
ובכל זאת, חיפה היא עיר החוף היחידה בישראל שאין לה בתי מלון אשר פזורים לאורך חופיה. כן, כולם מכירים את ההיסטוריה, את המאבק לשמירה על החופים מפני מגדלים, את המאבק הציבורי המרשים לבלימת תכנית המרינה הגרנדיוזית בבת גלים ואת חוק החופים שנחקק בעקבותיו. החוק הוא חשוב ושמירתו היא קדושה, ואין בשום אופן לאפשר בנייה על קו החוף עד למרחק של 100 מטר לפחות מקו המים. אין לי כל רצון או כוונה להטיף אחרת, ממש לא.
לכאורה, קיימת כאן בעיה. מכיוון שאי אפשר לבנות דבר עד ל־100 מטר מקו המים ומכיוון שמעבר למרחק זה נמתח לו כביש החוף, אין מוצא מהתסבוכת הזו שמקבעת את מעמדה העלוב של חיפה כעיר אנטי תיירותית בעליל. אבל כל זה הוא רק לכאורה. בפועל קל מאוד לפתור את הבעיה אם רק מפעילים מעט חשיבה יצירתית.
רוצים להישאר מעודכנים?
לאורך כביש החוף העירוני, ובמיוחד מצומת מקסים דרומה, ניצבים משני צדי הכביש לא מעט מבנים ומתחמים שהיו או עודם בשימוש ציבורי או צבאי. חלק מהמתחמים הללו הם נטושים ומתפוררים, וחלקם אינם חיוניים עוד.
את הבסיסים הצבאיים למשל – בסיסי ציוד ותובלה או מפקדות עורפיות – אין כל סיבה להותיר במקומם. בלי כל קשר לשאלת השימוש העתידי בקרקע, אין שום סיבה כלכלית או ביטחונית לבזבז עתודות קרקע עירוניות על קו החוף לצורכיו של צה”ל, והצבא עצמו מנהיג מדיניות של העתקת בסיסים לנגב. לכן את כל השטחים הללו חובה לפנות ולנצל אותם אך ורק לבניית בתי מלון ומתחמי תיירות, פנאי ונופש. כך לא יופר האיזון בין השטח הבנוי לחוף הים.
מכיוון שרוב השטחים המפונים הללו נמצאים מעברו המזרחי של הכביש (כלומר, בצד המרוחק מהחוף), כיצד נייצר גישה מהירה, קלה ובעיקר בטוחה אל חוף הים?
גם לזה יש פתרון והוא אינו חדש – שיקוע. את כביש החוף יש לשקע במלואו, מהכניסה הדרומית באזור מת”ם ועד למסעדת מקסים לפחות (אם לא מעבר לכך). את כל נתיבי התחבורה, לרבות המטרונית ומסלולי הנת”צ, יש להוריד אל מתחת לפני הקרקע. הרי הצורך לשקע את קו הרכבת הפך כבר מזמן לקונצנזוס עירוני, כך שהרעיון כבר אינו מופרך כפי שהיה אולי בעבר.
לאחר שישוקע הכביש תוכל להיבנות מעליו במה אדירה ורחבת ידיים שתשתרע מאזור בתי העלמין ועד לצומת מקסים, ועליה טיילת להולכי רגל, שבילים לרוכבי אופניים, פארק ירוק ופורח, מזרקות מים וכל פעילות פנאי אחרת שאפשר להעלות על הדעת. והרי לכם ריביירה חיפאית למופת.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
