השבוע התפרסמה באתר "כלבו – חיפה והצפון" תוכניתה של עיריית חיפה לחצוב מנהרה בין כיכר ספר לצומת חורב כדי להפעיל דרכה את קו המטרונית של רכס הכרמל. הרעיון לסלול קו הסעה המוני מהיר ויעיל על צירה רכס הוא מצוין ואינו חדש. למעשה, זו היתה התוכנית המקורית כשתוכננה המטרונית – להוסיף קו על הכרמל וקו נוסף לנשר. אלא שכל עוד המטרונית היא אוטובוס מפרקי ולא רכבת תחתית אין כל היגיון להוריד אותה אל מתחת לפני האדמה.
לו היו מתכנני המטרונית במשרד התחבורה וביפה נוף מחליטים לתכנן רכבת תחתית ולא אוטובוס מפרקי, הם היו חוצבים כבר מזמן מנהרות לאורכו ולרוחבו של המטרופולין והיו כוללים במפה, מן הסתם, גם את שכונות הכרמל, ובהן מרכז הכרמל, אחוזה, חורב, רוממה ונוה שאנן.
אבל הם ביקשו לחסוך במשאבים ציבוריים ובזמן ביצוע ובמה שהם חשבו שהן הוצאות מיותרות, והחליטו ללכת על אוטובוס במקום על רכבת, על שלושה קווים התחלתיים בלבד במקום לפחות כפול, על השכונות המישוריות בלבד במקום על שכונות הרכס, ובעיקר על מסלולים עיליים ומרומזרים במקום מסלולים תת קרקעיים. וכל זאת משום שסקר שימושים שערכו במשרד התחבורה לפני התכנון הסופי לימד אותם שרכבת קלה “אינה משתלמת כלכלית” (ורכבת תחתית ודאי שלא), ולכן הם העדיפו פתרון מעט פחות יעיל אבל הרבה יותר זול ומהיר. והתוצאה? שינויים בקווים המשלימים, שיבושים בזמנים, עיכובים, איחורים בשל עומסי תנועה ורמזורים, ובעיקר סחבת של שנים בסלילת הקווים הנוספים בכרמל ובנשר.
האם חציבת מנהרה למטרונית בכרמל היא הפתרון הרצוי? להיפך. אוטובוסים ורכבות קלות חייבים לנוע תמיד למעלה, ברחובות הערים, היכן שנמצאים הולכי הרגל ומשתמשי התחבורה הציבורית. תחבורה ציבורית היא חלק אינטגרלי מנוף אורבני ואסור להוריד את המשתמשים בה אל מתחת לפני האדמה (אלא אם כן, כאמור, זוהי רכבת תחתית).
רוצים להישאר מעודכנים?
את המכוניות הפרטיות צריך להוריד לשם. למעשה, את רכס הכרמל כולו יש להפוך למערכת של קווי נסיעה עילית של מטרוניות, רכבלים ורכבת קלה, ואת כל התנועה הפרטית יש להוריד אל מתחת לפני האדמה, כשיציאות החוצה יתאפשרו רק לדיירים המתגוררים בקרבת מקום, וגם זה רק לחניונים ולמגרשי חנייה מוסדרים שהעירייה תקצה לשם כך.
המרחב הציבורי אינו יכול להישלט על ידי מכוניות פרטיות, וחנייה פרטית אינה צריכה להיות משאב ציבורי אשר בא על חשבון שטחים פתוחים. אם יוסטו המכוניות הפרטיות אל מתחת לפני האדמה או אל נתיבים עוקפים ויותירו את הצירים הראשיים לתחבורה ציבורית בלבד, יהיה אפשר להשיב אל רכס הכרמל – ובמיוחד אל ציר מוריה הגווע – גם את החיים האורבניים שנראה כי הם הולכים ונעלמים ממנו.
הציר כולו יוכל להפוך לטיילת רחבה ונוחה אשר שדרה נאה חוצה אותה במרכזה. בצדה האחד קו מטרונית שעולה מעלה לאורך הציר, ובצדה השני קו שיורד למטה לכיוון מרכז הכרמל. לא תהיה כל בעיה להאריך את הקו גם אל הכרמל הצרפתי ואל סטלה מאריס ממערב, ואל האוניברסיטה ואף אל היישובים הדרוזיים ממזרח. ובתווך כל מה שיש לרחוב הומה להציע – חלקות דשא וגנים, ספסלים, בתי קפה קטנים, גלידריות, קיוסקים ודוכני אוכל רחוב.
אך כדי שזה יקרה על העירייה לאמץ תחילה את הרעיון שהרחובות שייכים לבני האדם – להולכי הרגל, לרצי הג’וגינג, למוליכי הכלבים ולרוכבי האופניים. לכל אלה ולא לנוסעי המכוניות הפרטיות. עוד עליה להבין כי תחבורה ציבורית אינה רק כלי כדי לנוע ממקום א’ למקום ב’ למי שאין לו רכב פרטי, אלא כי היא–היא האמצעי המקשר הטוב ביותר לא רק בין חלקי העיר אלא גם בין בני האדם.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
