בשבוע שעבר עסקנו במבנה האנטומי של הכתף ואת הגורמים לכאבים בכתף, והפעם נתמקד בדלקות בכתף בפריקות כתף ובדרכים הפיזיותרפיות לטפל בהן.
פציעות כתף הן פציעות נפוצות ביותר באימון הגופני, והן נובעות בדרך כלל מהמבנה של מפרק הכתף. מבנה זה מאפשר תנועה מרובה אשר באה על חשבון היציבות שלו. קיים מגוון רחב של פציעות כתף, והן נחלקות לשתי קבוצות עיקריות – דלקות כתף ופריקות כתף.
דלקות כתף: דלקות בכתף מתרחשות בדרך כלל כתוצאה מעבודה עם משקל כבד מדי ו/או מעבודה בטכניקה לא נכונה בתרגילים שבהם מעורב מפרק הכתף. עבודה במשקל כבד מדי ו/או בטכניקה לקויה גורמת להפרת האיזון בשרירים המייצבים של הכתף, כך שהעומס אינו מפוזר כהלכה בין השרירים, ובשל כך מתפתחת דלקת.
ברוב המקרים מתפתחת הדלקת באחד מהגידים של השרירים המייצבים את הכתף. השרירים העיקריים המייצבים את הכתף הם הרוטייטורים, ובשמם האחר – שרירי החפת (Rotator Cuff Muscles). מייצבים אלה מורכבים מארבעה שרירים שונים – התת קוצי, העל קוצי, התת שכמתי והעגול הקטן – אשר משמשים כרצועות אקטיביות של מפרק הכתף בזמן פעולתם של השרירים.
פריקות כתף: יש שני סוגים עיקריים של פריקות כתף – פריקת כתף קדמית (אנטריורית) ופריקת כתף אחורית (פוסטריורית). פריקה קדמית היא פציעה טראומתית שבה עצם הזרוע יוצאת ממפרק הכתף במצב של פשיטה, הרחקה ורוטציה חיצונית. פריקה אחורית היא פציעה טראומתית שבה עצם הזרוע יוצאת ממפרק הכתף במצב של כפיפה, קירוב ורוטציה פנימית. פציעה זו מתרחשת לרוב בנפילה לאחור ובבלימה על הידיים.
במצב של פריקה קדמית, האימפקט של הנפילה מופנה ישירות למפרק הכתף. פריקות אלה הן שכיחות בקרב שחקני כדורעף, כדורסל, טניס או כל משחק אחר שבו פושטים במהירות את הזרוע מעל לראש. פריקת הכתף גורמת לכאב שנובע מרצועות ש"נמתחו", ולמעשה נוצרו בהן קרעים קטנים ו/או ממשיכה של השרירים המחברים את הזרוע לחגורת הכתפיים בזמן האימפקט על הכתף.
גם לאחר החזרת הכתף למקומה, לא מומלץ למתוח או להפעיל את השרירים באזור הכתף יותר מדי מכיוון שהתוצאה עלולה להיות איבוד של טווח התנועה הנורמלי של המפרק או תחושת כאב או נפיחות בכתף ובזרוע.
פיזיותרפיה: טיפול פיזיותרפיה מסייע לכתף לחזור לתפקוד מירבי, והדבר נעשה על ידי שיפור של טווחי התנועה שלה, חיזוק של השרירים שעוטפים אותה וייצור של יציבות מפרקית.
בשלב הראשון של הטיפול, התרגול מתחיל כבר בשלב האקוטי של הכאב מכיוון שיש חשיבות גדולה להשיג טווחי תנועה מלאים למפרק הכתף. בשלב הזה הפיזיותרפיסט מנחה את המטופל כיצד להפחית את הכאב וכיצד להימנע מהחמרה שלו באמצעות תרגול מתאים.
בשלב השני של הטיפול מתאימים למטופל תרגילים לחיזוק ולשיפור של התנועה. התמדה בתרגול בהתאם להוראות הפיזיותרפיסט יכולה לשפר את התפקוד ולהפחית את רמת הכאב.
רוצים להישאר מעודכנים?
חשוב לדעת שהטיפול הפיזיותרפי הוא תהליך הדרגתי שאורך כמה שבועות. במהלך הטיפול רצוי לשמור על הפעילות הגופנית הקבועה, למשל הליכה או ריצה שאינם בהכרח מכאיבים או מחמירים את בעיית הכתף. לפעילות גופנית אירובית יש השפעה טובה על תהליכים דלקתיים, בעיקר כרוניים.
תרגיל מס’ 1 – חיזוק מייצבי השכמה העליונים: עמדו מול סולם או מקור הקשירה, כאשר הגומייה קשורה לאזור נמוך. בצעו סקווט (כפיפת ברכיים) תוך יישור הידיים קדימה,.בהמשך יש לבצע משיכה של השכמות לאחור תוך כדי התיישרות הברכיים.
תרגיל מס’ 2 – חיזוק מרחיקי השכמות ויד קדמית: עמדו עם הגב אל הקיר, כאשר הגומייה היא בגובה המרפקים. בצעו תנועה של דחיפת הידיים קדימה תוך כדי הרחקה בין השכמות.
תרגיל מס' 2
תרגיל מס’ 3 – חיזוק מקרבי הכתף: עמדו בפישוק קל עם הצד הפגוע לצד הגומייה (את הגומייה ניתן לגלגל סביב תריס בגובה הכתף ולהחזיק ביד אחת), וקרבו את הגומייה באיטיות אל הגוף.
תרגיל מס' 3
* הכותב הוא פיזיולוג, אולטראמרתוניסט, מאמן כושר והבעלים של סטודיו 2aim. לפרטים נוספים: 2aim.co.il
