גם מבעד לערפילי האלכוהול וענני העשן (עשן חוקי כמובן) ניתן היה להבחין ביונה יהב מגיח למסיבת פורים של רחוב מסדה בשבוע שעבר. קשה היה לקרוא את שפת הגוף, ולאחר כמה לחיצות יד והסתודדות עם ראש קהילת הדר הוא נעלם. אחד מהחיפאים השיכורים עוד הספיק לתת לו סוכריה במפגן מוזר של שכרות והערצה לא ברורה. כמובן שיהב לא היה הפוליטיקאי היחיד שהגיע למסיבת הרחוב. קדמו לו אחרים שרצים לראשות העיר או למועצה. גם הם נצפו זמן קצר לאחר הסלפי המתבקש #חוגג_עם_היפות_שלי, ונעלמו בחזרה אל קמפיין ההשמצות המוזר שהם מנהלים בפייסבוק.
לרוב, שמחה אותנטית זרה לפוליטיקאים, ובדומה לאקטיביזם היא נתפשת ככלי עבור פוליטיקאים בתחילת דרכם. כך היה למשל עם ח"כ רחל עזריה שלכאורה לקחה חלק מרכזי במחאת העגלות, עם ח"כ איציק שמולי והמחאה החברתית, ועם ד”ר עינת קליש רותם והרכבת. דוגמאות כאלה לא חסרות. יש גם דוגמאות הפוכות שמראות שאפשר לשמור על הקשר עם השטח ועל המחויבות לערכים כשאתה לא הולך לבד. אני מדבר על תנועות עירוניות, והדוגמה הקלאסית היא תנועת התעוררות בירושלים. גילוי נאות: לקחתי בה חלק בשנות גלותי מחיפה.
תנועת התעוררות קמה כתוצאה מתחושה של חוסר מענה לבעיות העיר. לאחר קדנציה בת מושב אחד היא הגדילה את כוחה לארבעה מושבים. לאורך כל ארבע שנות הקדנציה האחרונה ניתן היה לראות אותה מובילה את העיר ואת העומד בראשה בתיקי החינוך, העסקים הקטנים והתרבות.
בחיפה אין מחזיק לתיק העסקים הקטנים, ורוב האחריות המוניציפלית משורשרת לדרג המינהלה במקום לחברי המועצה. מי אשם? אולי הציבור שאינו מעורב ואולי תחלופת הצעירים בעיר שגורמים להיעדר אחריותיות (Accountability) בקרב חברי מועצה חיפאים. חבר מועצה ששואב את כוחו מתוך תנועה עירונית לעולם יהיה מחויב באחריות למתרחש בעיר.
רוצים להישאר מעודכנים?
תנועת המונים חיפאית תקום. היא תתחיל מהדר. מקורה יהיה טמון באותנטיות של התושבים, בבעלי העסקים שהרימו את המסיבה לבד ומכספם, בגודש הפעילים שחיים בסביבה הקהילתית של רחוב בר גיורא בואך ארלוזרוב.
באזור הזה מתקיימים קואופרטיב דיור שמבצע מיפוי נכסים נטושים, יוזמת מזון מהפכנית (רובין פוד), גגות ירוקים, מרחב חילופי שפות, קהילת מנקים את מפרץ חיפה וגן דו לשוני. בתיה המתפרקים של הדר רוחשים עשייה חברתית. פעילים חיפאים נוספים יש גם בשכונות אחרות. לא במספרים ובאנרגיות של הדר, אך יש לקרוא להם, לחבר אותם, לגרום להם לדבר שפה אחת ודברים אחדים — لغه واحده وأمور موّحده. המשימה הזו עוד לפנינו.
מועצת הדר, שנמצאת כיום בבנייה מחדש, היא כרגע הדבר הקרוב ביותר לזה – מליאה וצוותי עבודה נושאיים שמפעילים לחץ כלפי מעלה ומטה, קשר בין התושבים לגורמי עירייה, מקום לשיחה (וגם למריבה). בסופו של תהליך היא תהיה חלק מתוך גוף גדול של חיפאים שחושב עיר ושנמצא בתוך השכונות — נוה דוד, ורדיה, רמת ויז’ניץ, כרמל צרפתי ונוה שאנן.
מי שמצפה למשיח שיעצור את בריחת הצעירים ושיגרום לחיפה להילקח בחשבון על ידי מקבלי ההחלטות בכנסת, או לפטרון כלכלי שיגרום לה לעלות על מפת הסטארטאפים ולעצירת הרחבת התעשיות הפטרוכימיות, מביט בכיוון הלא נכון. הכל כבר נמצא פה – הייטק, תרבות, מפיקים, צעירים ודירות. אנחנו צריכים לעבוד פנימה, להדוף רעשי רקע, להתחיל לדבר על העיר ועל האנשים בעיר, ובעיקר לעבוד. מי בא לעבוד? מי בעניין? מי צריך גלגל? אני פנוי מחר ב־18:00.
הכותב הוא פעיל חיפאי, חבר בארגוני הסביבה ואיש חינוך המתגורר בהדר
