הדימוי התקשורתי של מוטי רייף – האיש החזק של תעשיית האופנה בישראל – פונה לשני המינים. נניח שהוא יקבל קמפיין עולמי לסיגריות (שזה, אגב, הכי מתאים לו), הפרסומת תעצב את זהותו של רייף כגבר גבר ותכלול בתוכה את שלושת דימויי הגבריות המרכזיים – האב, בן הזוג והגבר המטופח שלא מתאמץ להיראות טוב אך מטריף את סובביו בלוק מסוקס. זוהי הדמות הגברית האהובה על שני המינים וכולם יכולים להזדהות איתה, בעיקר נשים שאוהבות את הצבר שנפרד מהקוצים אך לא מגלח את החזה ומותיר אותו טבעי.
עד לשנות ה־70 נחשב הגבר הישראלי לאידיאל הגבריות המאצ’ואיסטית ודמותו ייצגה לוחם אמיץ ושורשי, מחוספס ומרושל, בעל גוף ושפה חדה וישירה. בדיוק כמו רייף. בהמשך טשטשה התנועה הפמיניסטית את הדומיננטיות הגברית והובילה לשוויון בין המינים, ולאחריה הביאה התנועה הלהט”בית את הכרה בהומוסקסואליות כצורה נוספת של גבריות אסתטית אשר שמה דגש על טיפוח חיצוני.
השבוע נפגשתי עם איש הניגודים הזה, שכלפי חוץ נראה קשוח ומאיים, עם לוק של ערס איטלקי כובש, אבל בפנים הוא מלך הביישנים. אמנם נראה שהוא בליין שקורע את מוקדי הבילויים, אך למעשה הוא סוליסט שבלילות נשאר ספון בביתו, מאזין למוזיקה ובעיקר עובד. הוא הפיק את “המהפך”, את “הישרדות”, את “הרווק”, את “היפה והחנון”, טקסים נוצצים וכמובן את שבוע האופנה שהפך לאירוע הכי נחשב בישראל בתחום זה. השבוע הוא הגיע מתל אביב לעיר הולדתו חיפה וביקש שניפגש במסעדת בצפרירים 1. בדרך כלל אני הוא זה שמחליט על הלוקיישן, אך כיאה למעמדו כסלב על נעתרתי לבקשתו.
ולפני שנעבור לארוחה, אלו הם חמישה דברים שלא ידעתם עליו:
1. הוא מתקשה להתעורר בבוקר.
2. הוא לא יודע לבשל.
3. הוא לא צופה בטלוויזיה.
4. הוא אוהב מכשפות, קוראות בקפה ובקלפי טארוט ונומרולוגים.
5. הוא ממעיט לדבר בטלפון ולהסתמס בווטסאפ, אך שומר על קשר עם העולם באמצעות תיעוד באינסטגרם של כל יום בחייו.
***
התפריט בצפרירים 1 (שמעתה נקרא לו כאן רק צפרירים) מחולק ל”בואו נתחיל” ול”בואו נמשיך”. ב”נתחיל” יש תערובת ארצישראלית של מנות פתיחה שורשיות כמו למשל פלאפל שעבר שדרוג, מנות שהולכות על בטוח כמו חציל, ריזוטו, צ’יפס, שווארמה, קצת ים וקצת בשר, ומנה אחת שמאחדת בתוכה את כל המזרח התיכון – קרפאצ’ו של המידל איסט. ב”נמשיך” יש מנות עיקריות שגם הן הולכות על בטוח – המבורגר, שניצל, פרגית, קבב, סטייק פילה, דג וכמובן מאכלים שמקורם בארץ המגף.
בחרנו להזמין כמה מנות ולחלוק, כמו שאני אוהב. ניכר על רייף שהוא אוהב את המקום ושולט בתפריט. מניסיון העבר שלו הוא הזמין צ’יפס בטטה עם לימון כבוש וגבינת פטה – מנה שמהווה שינוי קריספי ומרענן לצ’יפס הסטנדרטי במתיקותה, בצבעה החם והעז ובבשרניותה – ופלאפל עדשים עם טחינה, פטרוזיליה, כוסברה ועגבניות מרוסקות שהוא אהב מאוד אבל אני פחות (מדובר בגוש דחוס מדי ועבה מדי של עדשים שהקשר בינו לבין פלאפל הוא מקרי בהחלט), אולי בגלל שאני לא חסיד של רפרודוקציות ומעדיף את המקור.
צ'יפס בטטה ופלאפל עדשים
שאלתי את רייף איפה הוא מרגיש הכי בבית – בחיפה או בתל אביב – והוא ענה את התשובה הכי פשוטה והכי אמיתית: “אני מרגיש בבית במקום שבו נמצאת המיטה שלי”. אמרתי לו שהרבה מאוד אנשים מגדירים אותו כחבר הכי טוב שלהם ושאלתי אותו מיהו החבר הכי טוב שלו. הוא השיב שהוא מוקף בהמון חברים ובאהבה, אבל חבריו הטובים ביותר הם המפיק המוזיקלי שי כרם ואיש האופנה אסף זיו, ואחריהם יש מעגל של חברים קרובים כמו למשל העיתונאית ליאורה גולדנברג שטרן שחיתנה לאחרונה את בתה ומינתה את רייף לתפקיד המחתן.
נחזור לארוחה: אני הזמנתי סלט קיסר, ואל השולחן הגיע חזה עוף בגריל עם חסה קיסר, רוטב קיסר קלאסי, גבינת פרמז’ן מגורדת, רוסטיני ואנשובי. הסלט היה חביב ונעים, אם כי לא משובח. ממציאו האיטלקי צ’זרה קרדיני השתמש ברוטב ווסטרשייר הנפלא שהקפיץ את הסלט למעמד של מלך הסלטים, ועיטר אותו בקרוטונים עשויים עם שום וביצה שלוקה קלות. את זה לא הרגשתי, אך מה שכן הורגש זה שהקיסר נרדם מוקדם והשאיר את הממלכה בידיו של נתיניו.
רוצים להישאר מעודכנים?
רייף לקח את השיחה שלנו לכיוון אחר – מותה של כוהנת האופנה החיפאית בלומה רקוביצקי שהלכה לעולמה לפני שבועיים. הוא הגיע כמובן להלווייתה, אך איחר מעט ולא הספיק להודות לה בשם כל הדוגמניות והדוגמנים שהיא פרנסה לאורך השנים. הוא סיפר לי שהוא מוקיר תודה לרקוביצקי כפי שהוא מודה לכל מי שעשה ועושה איתו את הדרך. אמרתי לו שיפסיק להצטנע, והוא השיב שענווה היא מעלה חשובה ושכולנו נשמות טהורות שנושאות חבלות מהבית ומהסביבה, וזה מה שעושה את כל אחד מאיתנו למיוחד.
המנה הבאה היתה שווארמה דגים שהוגשה בצורה מקסימה בתוך מחבת שבה היו קוביות סלמון ומוסר, חתיכות פיתה שרופות והמון טחינת עמבה, פלפל שאטה, בצל סגול, סלסת עגבניות, צ’ילי אדום וסומק. השווארמה היתה חריפה במידה, חושנית ויצרית, והפיתות השרופות עשו את העבודה וקשרו את המנה הפלאחית כביכול הזו. כמעט מיותר לציין שתכולת המחבת חוסל כלא היתה.
לאורך כל הערב פסעו לעבר שולחננו עוברות ושבות שניגשו אלי, חיבקו ונישקו אותי. רייף הביט בכולן בעיני הנץ הכחולות שלו ושאל: “לי לא מגיע חיבוק?”. הן לא היססו וקפצו על המציאה. כל אחת מהן קיבלה חיבוק כמו שרק רייף מוטי יודע לחבק פלוס מחמאה מותאמת אישית. קשה להתעלם מכך שהוא מגנט אנושי שמושך נשים, אך בדרכו המיוחדת אין שמץ של העמדת פנים. הכלא אמיתי ובא בטוב.
המנה העיקרית האחרונה היתה שקשוקה חריפה ועליה דג חריף ומלא בחושניות שומית ובתבלינים מרוקאיים שעטפו אותו. רייף ואני נהנינו מאוד מהלחם הביתי שנאפה במקום ושהוגש לצד הדג כדי להספיג בו את הרוטב.
שווארמה דגים ושקשוקה דג
לפני סיום שאלתי את רייף אם יש סיכוי שהוא יזדקן עם אשה, והוא ענה שרק אלוהים יודע כי הוא עצמו לא יכול לדעת מה יקרה מחר ואנחנו כולנו ילדי האלוהים. לקינוח הוא הזמין עראיס בגרסה מתוקה – חלקי פיתות על הגריל, ממולאות בלואקר, בבננות מקורמלות, בקרם שוקולד לבן, בקרם טופי, בחלווה ובסורבה קוקוס. היה זה אחד מהקינוחים היותר איומים שאכלתי מעודי, שכן השילוב של מתיקות קיצונית ופיתות שרופות היה בלתי אפשרי. הקינוח השני היה מילפיי מסקרפונה עם שכבות של טוויל שקדים קריספי וקרם מסקרפונה עם קולי תות ומרנג אגוזים. חמוד, לא יותר.
עראיס מתוק וקרם מסקרפונה
המדדים
מדד הניקיון: המסעדה שומרת על רמת ניקיון גבוהה, לרבות בחדרי השירותים הממוקמים בחצר.
מדד העיצוב: המקום בנוי מחלל מרכזי שקירותיו מחופים באריחי אבן ובהרבה ברזל שחור, והוא מואר במנורות פחם. הבר הגדול עמוס באלכוהול משובח, והמרפסת רחבת הידיים משרה אווירה ים תיכונית שמזכירה את מפרץ היאכטות פוארטו באנוס במרבאה בספרד.
מדד השכנים: יעקב ויעל בן שושן, אב ובתו, פוקדים את המסעדה אחת לשבועיים. לדבריהם, זהו ממש ביתם השני בשל האוכל והאווירה.
מדד המחירים:
צ’יפס בטטה – 36 שקל
פלאפל עדשים – 42 שקל
עוף קיסר – 59 שקל
שווארמה דגים – 59 שקל
שקשוקה דג – 59 שקל
עראיס מתוק – 42 שקל
מילפיי מסקרפונה – 42 שקל
4 אפרול שפריץ – 144 שקל
2 פפסי מקס – 28 שקל
סך הכל – 511 שקל
צפרירים הוא מקום שנועד לעשות שמח. האווירה בו היא כיפית בזכות העיצוב, המוזיקה, הצמחייה הטבעית באדניות, הקצב והקהל שמחפש לצאת מהשגרה. לרוב המקום מלא עד אפס מקום, וצוות גדול של מלצרים ומנהלים מחזיקים את המסעדה בצורה מקצועית ומוקפדת. אלא שהאוכל שם אינו מדויק. אופן ההגשה הוא מאיר עיניים וניכרות השקעה ומחשבה במנות, אך הן זקוקות לליטוש שיקפיץ אותן לרמה של האווירה.
הציון: 3.5 זוגות מספריים
צפרירים 1
רחוב צפרירים 1
טל’: 8112235
צא מהארון
מה לעזאזל