כל אשה (נו טוב, כמעט כל אשה) יודעת מה אסור לה לאכול בזמן היריון. אל הסושי הנחשק אסור להתקרב, בשר נא הס מלהזכיר, כנ”ל חומוס, שלא לדבר על אלכוהול שדווקא בזמן ההיריון יכול לגרום למעט נחת. בהיריון הראשון שלי עשיתי לכולם את המוות, והתפריט של כל הסובבים אותי נקבע לפי החשק שלי. הרי ידוע שחייבים […]
בערך חודש אחרי הלידה עם לביא הקפידו חברים, בני משפחה וגם זרים לשאול, להעיר, להאיר ובעיקר להיות חסרי טקט באשר לדיאטה. היו גם כאלה שהגדילו ואמרו “למה דיאטה? כנסי שוב להיריון ותסיימי עם זה”. מספר ההמלצות המטומטמות, העצות הגרועות, היציאות שלא במקום ומשחקי הניחוש אם זה היריון חדש או שהבטן עדיין לא השתטחה היה עצום. […]
זהו, אני אמא. נכון, כבר יותר משנתיים אני מדברת על זה, מתבכיינת על זה, משוויצה בזה, ואפילו קראו לי אמא של לביא בטלפון, אבל זאת הפעם הראשונה שאני באמת באמת מרגישה כמו אמא, קלאסית כזאת, כמו בספרים. נכון, אני לא חזקה בבישולים (מתישהו נגיע גם לזה), אני מערבבת כביסות וחצי מהבגדים של לביא הם ורודים, […]
הטור השבוע לא יעסוק בהורות, בילדות, בזיכרונות או בהתחדשות עירונית. הטור השבוע יעסוק בכל אלה גם יחד, והוא ידבר אל כולכם – אלה שבעד, אלה שנגד ואלה שמהצד. יש הרגשה שכל אדם שלישי סביבנו קשור בצורה כזו או אחרת לנדל”ן – מתווך, יזם, שוכר עם חרדות פינוי בגלל תמ”א או סתם סובל משיפוצים ברחוב. הרעש, […]
9:00 בבוקר. אני קמה לעוד יום בבית החדש. אריק מופיע בדלת עם זר פרחים. הוא הצליח לחמוק מהמיטה מוקדם (עד כאן חמוד). “יום האשה שמח”, הוא אומר, “עפתי לעבודה. אצלך זה פחות קריטי אז תישארי גם היום בבית לסידורים ולארגונים. ואז אני ניפגש עם חברים לבירה בעיר התחתית”. רציתי לדחוף לו את הפרחים ל”קנה”, אבל […]
כשאתם באמת רוצים לקלל מישהו תגידו לו “לך תעבור דירה”. מעבר דירה הוא פשוט סבל מתמשך – חיפושים, ריצות, כמעטים, ביטול, אישורים, כספים שנשפכים בדרך, אריזות, מובילים שטיפ של שלוש ספרות לא מספיק להם, פריקות וסידורים. במילים אחרות – המכה שאלוהים פסח עליה בפסח היא מכת המעבר. התחלתי את המסע שלי לדירה לפני שלוש שנים. […]
אני, שהכתרתי את עצמי ככוהנת התחפושות הגדולה, זו שמחשבת את השנה שלה סביב פורים ומקדשת את המצוות להשתכר ולהשתגע, גיליתי שהשנה, למרות כל התכנונים, כל קשר ביני לבין פורים יהיה מקרי בהחלט. מעבר הדירה שלנו קרה בדיוק השבוע – ימי השיא של ההכנות והאירועים – כאשר בוטיק התחפושות שלי היה מבולגן מתמיד ואפילו למשפחה הגרעינית […]
מסתבר שבאמת הסנדלר הולך יחף. אני, שבמשך שנים מחפשת בפורים מאות אנשים, תינוקות וחיות אחרות, ומוצאת פתרונות יצירתיים, רעיונות מקוריים ופרטי לבוש נדירים, הסתבכתי ולא הכנתי את המשפחה שלי לכבוד החג. אני, שמתוך אמונה במיחזור, זלזול בתחפושות הקנויות וזעם על המחירים המופקעים ועל חוסר מקוריות, מצאתי את הפתרון האידיאלי בדמות בוטיק להשכרת תחפושות שרץ כבר […]
את הרומן שלי איתכם ועם עולם ההורות התחלתי כשההורמונים והיסטריית האמהות המתקרבת שלי השתוללו. ערכתי סקרי שוק מטורפים על כל מוצרי התינוקות, על ארץ מוצאם ועל מחיריהם, ואחרי מסע מדן ועד אילת ריכזתי את כל המידע על רכישת חדר לתינוק שכללה את מפרט החדר, ממי להיזהר וממה לא להיבהל. היום, כשאני כבר שנתיים אמא, עם […]
עכשיו תורי. יש לי יום הולדת ואני יודעת בדיוק מה אני רוצה – בקתה מבודדת בהרים המושלגים, כאשר בחוץ קפוא ובפנים האח המבוערת עושה את העבודה, ממש כמו בסרטים. הפכנו עולמות, הפעלנו קשרים, חיפשנו בנרות ומצאנו מקום מושלם. למען הביטחון בחרתי שני מקומות. זה קרה בעיצומו של גל הקור, הגשם והשלג, לפני שגל המבקרים עלה […]
תמיד שיגע את אמא שלי מאיפה בא אלי הג’וק ההיסטרי בנוגע ליום ההולדת שלי. בכל שנה התנהגתי כאילו כל העולם חייב לי, כאילו כולם צריכים לעצור את הכל ולחגוג לפי דרישתי, להביא מתנות, לכתוב ברכות ולהסכים עם כל מה שיוצא לי מהפה, כי ככה זה. אני מלכה. אבל מילא מלכה ליום אחד, הבעיה שליום ההולדת […]
אז אכלנו מהתפוח (וכשאני אומרת אכלנו אני מתכוונת לחוה), ובגלל החזירות שלה כולנו נותנות את הדין עד היום. אז כן, קוללנו. “בעצב תלדי בנים”. תיבלו את הקיום שלנו בלא מעט אתגרים, אבל עם רובם למדתי להסתדר. אפילו מאחורי ה”בעצב” יש כמה תמונות סלפי שמעידות אחרת. במקום להתבאס על 25 הקילוגרמים שנדבקו אלי, חיבקתי אותם והם […]
אני מאחרת. תמיד. כזו אני. מאחרת בלהביא ילדים לעולם, מאחרת לעבודה, מאחרת בתשלומים, מאחרת לטיסות, לשופינג אני מגיעה חמש דקות לפני שסוגרים את החנות, ואפילו לאירוע שעשיתי לכבוד הולדתו של לביא איחרתי. כנראה שזה ב־DNA שלי. מי שכבר מכיר אותי יודע שכדי שאגיע בזמן צריך לקבוע איתי בין חצי שעה לשעה לפני המועד הרצוי. ספוילר: […]
הגעתי לפגישה מותשת. האורות היו מעומעמים. לא היה לי מושג מה מחכה לי אלא רק מי. הסתכלתי עליו – בלונדיני, בול כמו שאני אוהבת – וקיוויתי שזה יהיה בכל זאת בליינד דייט אמיתי כי לא היה לו פייסבוק ולא מצאתי עליו שביב של מידע ברשת. לא חיכיתי הרבה. ישר נישקתי אותו. הוא לא התנגד, להיפך […]
כשלביא נולד כולם מסביבי היו בטוחים שאשחרר אותו ממני רק בגיל 18, וגם זה לא בטוח. זה המשיך בהתערבויות כמה זמן אשרוד, מתי אתחרפן בפעם הראשונה ולאיזו מסגרת אשלח אותו. את השנה הראשונה הקדשתי בניסיונות שכנוע אינטנסיביים לאמא שלי שתפתח מעון. ככה היא תראה כל הזמן את הנכד שהיא ייחלה לו כל כך, גם יהיו […]
“הדס, איפה כרטיס האשראי? אני רוצה לתרום”. “לא יודעת”. “הדס, את עושה דווקא ואת אפילו לא יודעת למי אני רוצה לתרום”. שקט. “אז שתדעי שזה למישהי שחלתה בסרטן ורצתה לקנות בית. אם כל אחד יתרום קצת יהיה לה בית”. את הוויכוחים על ענייני התרומות התחלנו כששובשה לי הקופסה אי שם לפני כמה שנים באחת […]
אחד מהדברים המיותרים הראשונים שקניתי בזמן ההיריון היה אוזניות לבטן, או יותר נכון – לעובר. הרעיון היה להשמיע לו מוצרט ובאך, אבל כנראה שבתת מודע שלי המטרה היתה לתת לו להתמודד עם המוזיקה ולשחרר אותי מכל הקלאסי הזה. במהותי אני אשת תרבות, אבל בהתבהמותי אני לא מצליחה לצעוד בשביל הקלישאות. באמת שבא לי להיות מאלה […]
בזמן ההיריון פקדנו את בתי החולים השונים בחיפה בממוצע אחת לשבועיים כי הנחנו, פחדנו, דמיינו ונלחצנו או כי סתם עמוק בפנים זה היה סוג של אודישן ארוך לבית החולים שבו אבחר ללדת. כשלביא נולד החלטנו שהמעיים שלו הן לא תקינות. מאוחר יותר אריק היה בטוח שלביא הוא אוטיסט כי לא היה ביניהם קשר עין. אחר […]
