ביום שבו השתחררתי מצה”ל עליתי על מטוס אל הלא נודע. את הטיול של אחרי צבא נהוג לעשות בהודו, בדרום אמריקה או באוסטרליה, אבל אני בחרתי דווקא בארצות הברית ואף אחד לא הבין למה. אחרי מיליון שעות נחתי שם, ובדיעבד זו היתה חוויה שהכילה את כל סוגי הטיולים האפשריים – טיולי טרמפים, ראלי עם הארלי דוידסון, […]
א-ח-ר-י-ו-ת. רצף אותיות שעושה לי אלרגיה וגורם לי לעצבים, ללחץ ולתסכול. תמיד אומרים לי “קחי אחריות”, אבל בינינו, אני פחות בקטע של לקחת אלא יותר בקטע של לתת (כמה היפי מצדי). את זה אני עושה נפלא. אריק אחראי לקחת את לביא לגן, בגן אחראים ללמד אותו לאכול בישיבה, לישון בשעה מסודרת, לסדר אחריו וללטף במקום […]
בזמן האחרון לביא התחיל לפתח אישיות. זה קטע כזה – הזמן עובר, ומגוש של תום וחמידות מתהווה לו איש קטן, דיקטטור, עם רצונות משלו, וכן, גם סדרי עדיפויות. יש לו חבר בגן, ירדן, ואני מברכת על זה, כי עם איך שלביא מתנהג אפילו אני לפעמים מוצאת את עצמי לא רוצה להיות חברה שלו. בסוף […]
אני אדם חורף. אני אוהבת להתכרבל כשיש רעמים וברקים בחוץ, אני מתה על הרבה שכבות וכיף לי עם מעילים שהופכים אותי לשמיכת פוך מהלכת. יש משהו באוויר הנקי של החורף, והריחות בו הם יותר טובים. וההתחדשות במלתחה חדשה כי מי זוכר מה בכלל לבשתי בחורפים הקודמים, והחלפת ארונות קיץ לחורף שמזכירה שיש לי סטייל גם […]
אמהות בכלל ואמהות טריות בפרט ממותגות מבחינת סטיילינג איפשהו בין מנקה לדוגמנית יד שלישית עם בגדים מוכתמים יד שנייה, עם שורשים בשיער ועם לק אכול מסטרס או סתם מתפורר כי למי יש זמן. אצלי ההזנחה התבטאה בעיקר בחוסר עקביות וברצון אמיתי לרדת במשקל כי ציפורניים מעולם לא היו לי, בגדים – אתם תקראו לזה יד […]
היומן שלי עבד שעות נוספות בחג סוכות, ולא כי אני כזאת פופולרית, אלא שכל הפסטיבלים והאירועים הכי שווים נערכים במקביל ואני חייבת להיות בכולם. ובתוך המרתון הזה, שלביא כמובן התלווה אליו, הוא חטף מכה בראש מהסוג המלחיץ, ומשחקנית/כתבת/חובבת תרבות וסרטים נהייתי אמא במשרה מלאה. התפקיד הראשון היה לחשוש מהגרוע מכל – זעזוע מוח. ואכן, לביא […]
בתחילת כל שנה אני מסתכלת על העבר, בודקת את ההווה וחופרת בעתיד. אני מבטיחה הבטחות, מכינה רשימות, מחפשת את אלה של שנה שעברה (ואף פעם לא מוצאת), מתקדמת לעבר השנה החדשה מלאה בציפייה ובאנרגיות, ובעיקר לא מתנצלת. על שום דבר. אבל השנה בכל זאת אני צריכה לבקש סליחה מאדם אחד בלבד – מהבן שלי, לביא. […]
יש טיפוסים של מתוק ויש טיפוסים של מלוח. יש כאלה שאוהבים את המדבר ויש כאלה שאוהבים את הצפון. יש אנשים של מלוח ויש אנשים של מתוק. יש חיות של בוקר ויש עכברים של לילה. אני מכורה למתוק, מאוהבת בירוק של הצפון, מתה על כרבולים של חורף ויותר מכל – שלא מבחירה – אני טיפוס של […]
במשך תשעה חודשים השווצתי בהיריון שלי ובהשלכותיו ודגמנתי חוויה אחרת ממה שמספרים לנו (היריון ממותג גרוע, וחוץ מעניין ההורמונים אני מתכחשת להכל). אחר כך דגמנתי הנקה, קריירה לצד תינוק ושהחיים לא נגמרו אחרי הלידה (שהיתה טבעית, אני חייבת להמשיך ולהשוויץ). טסנו לחו”ל, טיילנו בארץ, יצאנו לבלות, שמרתי על סטייל של לפני ועל השחורים מתחת לעיניים […]
אני לא מכירה את כל התפילות בעל פה, לא יודעת לספר את סיפור תיבת נוח או משה בתיבה, לא חוגגת יום הולדת בשבט אלא בסוף ינואר, וכיבוד השבת אצלי זה לא לוותר על נסיעות במכונית אלא לישון עד מאוחר ולהעביר את היום עם האנשים היקרים לי. אבל אני מכורה למוזיקה עברית, מכירה את הסיפורים מאחורי […]
עניין השייכות תמיד העסיק אותי, אולי יותר מדי. גם כשהייתי הפריקית היחידה בשכבה הייתי שייכת לזרם. אולי לא הכי מיינסטרימית, אולי לא הכי מפונפנת, אבל הייתי שייכת. כשהצטרפתי למסגרת כזו או אחרת פחדתי אם אשתלב או לא ואם יאהבו אותי או לא, וגם כשליוויתי את לביא לגן הפחדים הללו צפו ועלו. אמנם לא באותן המידות, […]
כשאמירה בוזגלו פרסמה שיש אודישנים לפרסומת של מטרנה ושהיא מחפשת אמהות ששולחות את התינוק הראשון שלהן בפעם הראשונה לגן, הרגשתי שזה מתאים ללביא ולי כמו כפפה ליד. כשהתקבלתי הנחתי שנצטלם, נקבל קצת כסף ותהילת עולם, וחמש דקות אחרי כשהכל יעבור אשאר עם קישור באינטרנט למזכרת ועם וי על עוד משימה. בכל זאת, היחידה בבית שלא […]
כשהייתי בהיריון גיליתי שהאינטרנט מפוצץ בסיסמאות, בטיפים ובמוצרים שיעבדו עלייך רק אם את היריונית טרייה, אבל בשורה תחתונה – השאלות האמיתיות שלי נותרו ללא תשובות. לכן החלטתי כהרגלי ליצור נתיב אינפורמציה חדש ופתחתי לעובר שלי דף פייסבוק בשם “ברי העובר”. לימים גיליתי שהוא דף הפייסבוק העוברי הראשון, וככל שאני יודעת – גם היחיד עד כה. […]
כשירון נולד, שמונה שנים אחרי, ביצעתי בכבוד את תפקיד האחות הגדולה. הרמתי אותו ושיחקתי את האמא הקטנה כמו כל ילדה שמקבלת צעצוע חדש, אבל מאוד מהר, כשירון הפך מתינוק לאח מתפקד עצמאית, כזה שמבחינתי תופס מחצית מתשומת הלב, ההרמות הפכו להורדות, ובכל הזדמנות שמצאתי נכנסתי בו, דחפתי לו ג’וקים ונמלים לאוכל, ולא פעם הנזלת שלי […]
מכירים את אלו שבחטיבה מוצאות את הבחור הכי מושלם בשכבה, הופכות לבנות הזוג שלו ולימים גם מתחתנות איתו? את הצבא הן מעבירות בלי להעלות גרם אחד במשקל, את הטיול שלהן לדרום אמריקה אחרי הצבא הן עושות עם החבר, ואחרי החזרה ארצה הם מתחתנים, מתקתקים בהצטיינות את התארים שלהם, מתגוררים בדירות שוות ויולדים ילדים בתזמון המושלם. […]
יש משהו פסטורלי בגן הזיכרון. הוא מצטלם נהדר, נראה מטופח, יש לו ירוק של טבע, מים של חיים ונוף למפרץ ולים. הגן הזה אירח מאות מופעים ואירועים חשובים ומכובדים. בכיתי בו בטקסים לזכרם של חללי צה”ל, עליתי על ספסליו כדי לצלם את הזיקוקים בערב יום העצמאות, ואפילו חגגתי שם יום הולדת לכלבה שלי מטילדה עם […]
מי שעוקב אחרי הטור שלי יודע מהי הבחירה האישית שלי: הנקה בכל מחיר. אני בחרתי להניק למרות שכל מכשול שיכול לצוץ ולהפריע עמד בדרכי, או יותר נכון – בדרכנו. האחיזה של לביא היתה לא טובה, האחיזה שלי היתה לא נכונה, סבלתי מכאבים ומקשיים, ולמרות הכל לא ויתרתי. מבחינתי זו היתה הבחירה הקשה יותר והנכונה עוד […]
יש כאלה שצמים ביום של חתונה כדי לטרוף את האוכל באירוע. אני צמה בשביל הקינוחים. אם היו שואלים אותי מה הייתי לוקחת לאי בודד, התשובה שלי כנראה היתה חבילת טובלרון לבן ענקית. בכל מסעדה אני מכירה את כל הקינוחים בעל פה לפי מידת המתיקות והמרכיבים, ואין יום שעובר בלי שאחסל חבילה כזאת או אחרת של […]
